החלטה בתיק רע"א 5343/12

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט) מיום 12.6.2012 ברת"ק 40644-02-12, במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה (השופטת נ' מימון-שעשוע) מיום 22.1.2012 בת"ק 49328-08-10, במסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש כנגד המשיבים.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות

1.          המבקש ערך חגיגת בר מצווה לבנו באולם שמחות שבבעלות המשיבים. לאחר עריכת האירוע הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות כנגד המשיבים, במסגרתה תבע פיצויים בסך 30,000 ש"ח בגין הפרת הסכם. בתביעתו טען המבקש כי המזון שהוגש לאורחים לא היה בהכשר שסוכם מראש ("הכשר הרב מחפוד"), כי מנות הילדים שסופקו לא תאמו את שסוכם מראש, כי לא התאפשר לו לקחת עימו עודפי מזון ששילם בגינן וכי עבודתו של הצלם לא תאמה את שסוכם מראש.

                    המשיבים מצידם הכחישו את כל טענותיו של המבקש וטענו כי האירוע תאם את שסוכם מראש. לטענת המשיבים, ככל שהיו חריגות ממה שסוכם, הרי שהן נבעו מכך שהמבקש לא הגיע לפגישה כנדרש על מנת לסכם סופית את ההזמנה. בנוגע לצלם נטען כי המשיבים אינם אחראים לעבודתו ומלבד המלצתם אין ביניהם לבינו כל קשר.

2.          ביום 30.3.2011 התקיים דיון בבית המשפט לתביעות קטנות, אליו לא התייצבו המשיבים. לאחר ששמע את גרסת המבקש, נתן בית המשפט פסק דין במעמד צד אחד המחייב את המשיבים לשלם למבקש סך 10,000 ש"ח בגין הפרת ההבטחה לספק מזון בהכשר הרב מחפוד. כמו כן חויבו המשיבים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

                    בשלב מאוחר יותר בוטל פסק הדין וביום 19.1.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמהלכו נשמעו עדויות. ביום 22.1.2012 ניתן פסק הדין במסגרתו נדחתה תביעת המבקש. בית המשפט קבע על בסיס העדויות שנשמעו לפניו כי הוא מקבל את גרסת המשיבים ודוחה את גרסת המבקש. בסוגיית הכשרות נקבע כי המבקש לא הזמין מראש בשר בהכשר הרב מחפוד אלא הסתפק באחת מהכשרויות המהודרות שהציע האולם שבבעלות המשיבים, תוך דרישה ספציפית שחמש מנות בלבד יהיו בהכשר אחר ("הכשר הרב לנדא"). נקבע כי הדרישה להכשר הרב מחפוד הועלתה על ידי המבקש סמוך מאד לאירוע, לאחר שהמשיבים כבר רכשו את הבשר והחלו בהכנת המנות. כמו כן נקבע כי המבקש לא הוכיח שהכשרויות האחרות שמציע האולם אינן מקובלות על הציבור החרדי, כאשר מדובר באולם המיועד לקהל מוזמנים המקפידים על כשרות מהודרת. בית המשפט קיבל את טענת המשיבים כי המבקש לא התייצב לפגישה מסודרת לצורך קביעת התפריט והסתפק בכך שהצביע על תפריט שהוגש באירוע אחר בו השתתף כחודש לפני כן והודיע שהוא מבקש תפריט זהה. בסוגיית מנות הילדים נקבע כי אין להעדיף את גרסת המבקש על פני גרסת המשיבים, בהיעדר ראיה מוצקה לגבי מספר האורחים שהשתתפו באירוע ומספר שולחנות הילדים שנפתחו בו. בסוגיית הצלם נקבע כי ההסכם בין הצדדים קבע שלמשיבים אין אחריות לכשלים בצילום והם משמשים רק כגורם מקשר בין מזמין האירוע (המבקש) לבין הצלם.

           בקשת רשות הערעור ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.          על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. טענתו המרכזית של המבקש הייתה כי בית המשפט לתביעות קטנות התעלם מראייה שהגיש המבקש - תמליל שיחה שערך והקליט המבקש עם משגיח הכשרות הראשי של המשיבים, ממנו עולה כי המשיבים הונו את המבקש. נטען כי המשגיח הראשי סירב להגיע לבית המשפט להעיד מטעמו של המבקש, למרות הפצרות חוזרות ונשנות, ויש להניח שסירובו נובע מחששו מהמשיבים. נטען כי בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את טענות המשיבים הכוזבות למרות שלא נתמכו בשום ראיה, ודחה את טענותיו של המבקש למרות שנתמכו בתמליל האמור. עוד נטען כי בית המשפט שגה בכך שלא הבין עד כמה חשוב ועקרוני עניין הכשרות לאוכלוסיה החרדית המקפידה על כשרויות מיוחדות ובכך שלא הבדיל בין הכשרויות המהודרות השונות. כמו כן נטענו טענות שונות, אשר כולן במהותן טענות עובדתיות, בנוגע למנות הילדים ובנוגע לצלם.

4.          בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. נקבע כי הליך שמיעת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות אמור להיות הליך קצר ומהיר ולפיכך לא תינתן, ככלל, רשות ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות, למעט במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שיש לה חשיבות מיוחדת. נקבע כי מקרה זה אינו אחד מאותם מקרים חריגים שמצדיקים מתן רשות ערעור, כאשר השגותיו של המבקש מופנות כולן כלפי קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות שנקבעו בפסק הדין לאחר שמיעת עדים באופן בלתי אמצעי, אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן.

                    מעבר לנדרש ציין בית המשפט המחוזי כי התמליל אליו מפנה המבקש הוצג לכל היותר בשלב הדיון במעמד צד אחד, אשר תוצאותיו בוטלו בהמשך, ולפיכך ככל שחפץ בכך המבקש היה עליו להציג את התמליל במהלך הדיון שנערך במעמד שני הצדדים על מנת שהמשיבים יוכלו להתייחס לתמליל זה. נקבע כי משלא נעשה כך לא ניתן להתייחס לתמליל בשלב הדיון בבקשת רשות הערעור.

                    מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5.        טענתו המרכזית של המבקש בבקשה שלפני הינה כי בית המשפט לתביעות קטנות שגה בהתעלמו מהתמליל שהוגש על ידו וכי כתוצאה מכך נגרם לו עיוות דין חמור שיורד לשורשו של עניין. נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקבע את עיוות הדין, בניגוד מוחלט לאמת העובדתית. נטען כי עניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית חשובה: האם על בעל דין, שהגיש לבית המשפט ראיה כדין וקיבל פסק דין במעמד צד אחד, לשוב ולהגישה שנית לאחר שבוטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שאם לא כן יתעלם ממנה בית המשפט.

דיון והכרעה

6.        לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובפסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט לתביעות קטנות ועל ידי בית המשפט המחוזי, סבורני כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

7.        איני סבור שעניינו של המבקש מצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", אשר ניתנת אך ורק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)]. הבקשה נטועה כל כולה בעובדות הספציפיות של הסכסוך בין המבקש לבין המשיבים, והיא אינה מעוררת, אף לא בדוחק, שאלה כללית או ציבורית כלשהי. כמו כן, לא מצאתי כי בנסיבות העניין נגרם למבקש עיוות דין, בוודאי לא "עיוות דין חמור" כטענתו. למרות ניסיונו של המבקש "לעטוף" טענותיו בעטיפה עקרונית, ברור לחלוטין שמדובר בטענות עובדתיות באופיין ובניסיון של המבקש לתקוף את קביעותיו העובדתיות (לרבות קביעות מהימנות) של בית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שמיעת עדים. למותר לציין כי לא לכך נועדה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

8.        זאת ועוד, יש להדגיש כי עניינו של המבקש נדון בבית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות ערעור [ראו גורן בעמ' 853-852], ולכן הבקשה שלפני הינה בקשת רשות ערעור שנייה. בקשות כגון דא תיבחנה על ידי בית משפט זה בקפדנות יתרה ותינתן בהן רשות ערעור במקרים ספורים ביותר, מעטים שבמעטים [ראו, לדוגמא, רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ (טרם פורסם, 16.11.2011)]. בנקודה זו יפים דבריו של חברי השופט א' רובינשטיין ברע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (טרם פורסם, 20.3.2005):

"נוכח טיבו של הליך התביעות הקטנות, על רשות הערעור בהקשר תביעות קטנות בבית משפט זה - בגלגול שלישי - להינתן במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור "רגילות", ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר; אחרת, תסוכל כוונת המחוקק, שמשמעה הליך חסכוני שאינו מטיל הוצאות גדולות על הצדדים, ומהיר, שאינו גוזל מזמנם יתר על המידה." (פסקה ט(2) שם).

           וכל המוסיף גורע.